אפקט פלצבו ברפואה

 

אפקט פלצבו נחשב בדרך כלל כהשפעות "חומר אינרטי", אך האפיון מטעה. במובן נרחב, אפקט זה מוביל לשיפורי תסמינים בחולים, אותם ניתן לייחס להשתתפותם במפגשי הטיפולים, עם הטכסים, הסמלים והתוצאות שלהם.

תופעות אלו שונות לחלוטין מטיפולים הפועלים באמצעות סביבה מוקפת התערבויות רפואיות. הם מזויפים וחסרי כוח טיפולי או יעילות. אוסף מגוון זה של סימנים והתנהגויות כולל ציוד בריאות לזיהוי ואבחון, ומעורבות רגשית וקוגניטיבית עם קלינאים.

אפקט הפלצבו מסתמך על מנגנונים נוירולוגיים מורכבים של נוירוטרנסמיטרים, למשל, אנדורפינים, קנבינואידים ודופאמין, פועלים באופן פרטני הניתן לכימות על אזורים רלוונטיים במוח, למשל קליפת המוח הקדם חזיתית, האינסולה הקדמית, הקורטקס המקורי והאמיגדלה, המגיבים לתרופות פלצבו לשיכוך כאבים. תרופות נפוצות רבות פועלות אף הן דרך מסלולים אלו.

בנוסף, חתימות גנטיות של חולים שצפויים להגיב על תרופות פלצבו מהוות תגליות מכאניסטיות בסיסיות המשפרות ביותר את אמינות אפקט הפלצבו. מחקר קליני חדש לגבי אפקט הפלצבו סיפק ראיות משכנעות לעובדה לפיה השפעות אלו הן תופעות אמיתיות המייצגות מעבר לרמיסיה ספונטנית פשוטה, תנודות תסמינים נורמאליים ונסיגה.

placebo

מהי ההבנה הבסיסית של אפקט פלצבו?

ראשית, אם פלצבו עשוי לספק הקלה, הוא מרפא לעיתים רחוקות. למרות שמחקרים חשפו מסלולים נוירולוגיים של תגובות פלצבו, הראיות עד כה מראות כי היתרונות הטיפוליים הקשורים לאפקט הפלצבו אינם משנים את הפתופיזיולוגיה של מחלות מעבר לגילויי תסמיניהן.

הם מתמודדים בעיקר עם תסמינים סובייקטיביים עצמיים מאובחנים. לדוגמא, אין כל ראיה לפיה פלצבו יכול לכווץ גידולים, אך ניסויים מראים כי תסמינים שכיחים של תופעות לוואי של סרטן וטיפול בסרטן, למשל, עייפות, בחילות, גלי חום וכאבים, מגיבים לטיפולי פלצבו.

באופן זהה, ניסוי בחולי אסטמה הראה כי תרופות דמה אינן משפיעות על נפח הנשימה המאומצת של החולים, אך בכל זאת נתפסה הקלה משמעותית בתסמינים. מסקנה זו עוקבת אחר ראיות הקשורות למצבים רבים, כגון שרירי שלד, עיכול, דלקות בקיבה וכן הפרעות באברי המין. שנית, אפקט הפלצבו אינו עוסק בגלולות הדמה בלבד. ההשפעות על הסימנים יכולות לשפר את יעילות התרופות באופן משמעותי.

שלישית, גורמים פסיכולוגיים המקדמים אפקט פלצבו טיפולי משפיעים גם על תוצאות שליליות. לא פעם, חולים חווים תופעות לוואי של תרופות אשר למעשה נגרמות כתוצאה מציפייה להשפעות שליליות או הקשבה מוגברת לתלאות רקע רגילות של חיי היומיום בהקשר למשטר טיפולי חדש.

לדוגמא, תופעות אלו הודגמו במחקר של היפרטרופיה שפירה של הערמונית שטופלה עם תרופות. החולים הודיעו על תופעות לוואי מיניות של התרופות ודיווחו על התרחשותן פי שלוש מהחולים שלא קיבלו את הטיפול.

בניסויי פרכוסים במיגרנה, חולים שקיבלו פלצבו דיווחו על בעיות זיכרון ואנורקסיה, ואילו ניסויי טריפטנים למיגרנה מצאו שחולים שקיבלו פלצבו דיווחו על תופעות לוואי שונות. ביקורות המחקר מעריכות כי 26% מהחולים שחולקו באקראי לטיפול פלצבו בניסויים, הפסיקו את השימוש שלהם בתרופות בשל תופעות לוואי שנתפסו.

נראה, אם כן, כי לא מן הנמנע שחולים מטופלים בתרופות מדווחים לעיתים קרובות על תופעות לוואי שלמעשה אינן קיימות. מציאת שיטה לאזן את הצורך בגילוי מלא של השפעות שליליות אפשריות של תרופות, עם הרצון למנוע תופעות שאינן קיימות, היא סוגיה דחופה בתחום הבריאות.

 

ראה מאמרים נוספים:

 

אפקט פלצבו – מאמר בנושא באתר בית הספר לרפואה שבאוניברסיטת הרווארד

אפקט פלצבו – מאמר על תופעת אפקט הפלצבו באתר מרכז דוידזון  שבמכון ויצמן למדע

אפקט הפלצבו ככלי טיפולי – מאמר בנושא באתר הרופאים של ישראל

10 עובדות על אפקט פלצבו –מאמר בנושא